אל נא תהי מריבה. יש הבדל בין ריב ומריבה, ריב שם הפעולה, ומריבה שם הענין שבשבילו הריב (שטרייטזאכע) (רוו"ה):
כי אנשים אחים אנחנו. כל אנשים שבמקרא יורה על חשובים כלם אנשים ראשי בנ"י (שלח י"ג ג') ונתת לאמתך זרע אנשים (ש"א י"א) ערש"י, ונתן שתי סבות למניעות המריבה, הא' שהמריבה מצוי' בין פחותים ונבזים לא בין חשובי ערך, הב' מצד קרבת משפחה ראוי קרבת הדעת ואהבה זה לזה לא פירוד הלבבות ומריבה, (מאֶננער, פערוואנדטע זינד וויר) והאשכנזי השמיט לתרגם מלת אנשים כי מיותר הי' בעיניו:
אם השמאל וגו' ואם הימין. תרגומו אם את לצפונא וכו' ואם את לדרומא, וכן יאמרו המפרשים, אם אתה תבחר השמאל, ולא ניחא לן בהוספת דברי' על לשון המקרא, גם הי' יכול לומר בלשון נוכח אם תשמאיל ואם תימין לכן נ"ל שאין כאן חסור לשון כי מלת לפניך ישרת גם כאן. וזה,לפניך אין פירושו קדמך (פאָר דיר) הפך האחור, אבל פירושו נטיית המחשבה והרצון לבחור בו (ריכטונג, ווענדונג) מענין לא פנה אל רהבים, כי פנה אל אלהים אחרים. לכן ישמש מלת פנים על הבקשה (פערלאנגען, וואונש) כי פניית הדעת מתחייבת אל הבקשה. וכל המבקש דבר פונה דעתו ומחשבתו על כל צדדי הענין ויחפש סבות נכוחות המביאות אל השגת המבוקש, מזה אמר (וירא י"ט) נשאתי פניך ר"ל קבלתי מבוקשך, וכן אודנו ישועות פני (תהלים מ"ג) הוא ית' המושיע בכל דבר שאני פונה לבקשו (עמ"ש ואתחנן זיי"ן יו"ד אל פניו ישלם לו) ויאמר כאן, כל הארץ לפניך, ר"ל כל הארץ היא לפניית דעתך עליו למלא מבוקשך (דאס גאנצע לאנד שטעהט צו דיינעם וואונשע) אם השמאל אם הימין, ר"ל כל אחד משני הצדדים האלה היא לפניך, ר"ל למלאת מבוקשך, כי מלת לפניך תשמש גם לאלה. על הה"א שבמלות ואימינה ואשמאילה יאמר רוו"ה שהן נוספות. וכבר עוררנו בכמה מקומות כי כל ההי"ן שבפעלים שיחשבים המחברים לזרים אינו כן. כי יורו כולם על עשיית הפעולה ברצון טוב ובנפש חפצה, וכן כאן אמר אברהם, בלב טוב אקח אותו הצד שהוא כנגד הצד שתבחור אתה, אף שיהי' הרבה גרוע מצדך:
כי כלה משקה. ענינו בעלת משקה, והוא שם דבר תחת שם תאר (רד"ק), ויותר מסתבר לפרשו בלא תוספת ובלא חסרון, ומשקה שב על הירדן, והרצון הירדן הי' משקה כולה (הנ"ל):
כגן ה'. שאינו צריך להשקות כי הנהר משקה אותו כמ"ש ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וכן ארץ מצרים הנילוס עולה ומשקה אותה כידוע עוד היום, (רוו"ה):
ככר הירדן. ת"א ויב"ע מישר ירדן. לרש"י (לקמן י"ד ו') מישור של ירדן ככר שמו, אבל לרמב"ן שם ככר הירדן, לשון מישור ממש הוא, וכן יקרא בלה"ק שהנהרות מתפשטים בהם במרוצת המים הנגרים השוטפים שם, ולכן אמר, ואל תעמוד בכל הככר ההרה המלט. וכן כר נרחב, לבשו כרים הצאן ועמקים יעטפו בר פעמים יכפלו המלה, ופעמים יסירו הכפל, כמו בת עין, ויקראו ג"כ השלוחים המהירים בשם זה לכרים ולרצים, וכן בכרכרות שם לגמלים המריצים שהזכירום בתלמוד, גמלא פרחא, וממנו מכרכר בכפולין, וכ"ד הרד"ק, ככר ענינו מישור. ולשון הרש"פ שרש ככר כר שהנחתו ראשונה על שטח דשן ושמן שהבהמות הרועות בו מתפטמות ביותר, כמו כר נרחב (ישעי' ל'), לבשו כרים הצאן (תהלים ס"ה), והצאן הרועות בו נקראו בשם התאר כרים, עם חלב כרים (דברים ל"ב), מדם כרים ועתודים (ישעי' ל"ד), ע"ש שרועים על הכר. ונקרא השטח הטוב והדשן כר מלשון כרי' וחפירה ע"ש שחופרין וכורין סביביו חריץ עמוק להפליט ממנו לחלוחית המים המעופשים והחמוצים המפסידים את הזרע, לפיכך נקרא כר (אבגעשטאָכען), אלא כשהוא קטן במדת שטחו יקרא כר, והעוסק בעבודת הכריה יקרא אכר, כמו אכר וצמדו (ירמי' נ"א), אכרים וכורמים (דה"ב כ"ו). אמנם כשהככר גדול הרבה ומתפשט לארכו ולרחבו ביותר אז נקרא ככר (אויע), כי כפלת הכ' של ככר להוראת ההפלגה והרבוי כדרך כל הכפולים, שהכפלתם מורה על רבוי הדבר והפלגתו, כגון כרכר, פתלתל, אדמדם, ושם ככר להוראת גודל הכר וקבוץ כרים הרבה, ועל שהי' כל שטח האורך הירדן מושך כולו כר נרחב, לכן נקרא ככר הירדן:
ויסע לוט מקדם. ידענו כי ככר הירדן מזרחי לבית אל ולעי, והם היו בין בית אל ובין העי, ואם כן מאי מקדם? ודברי רש"י כאן תמוהים שהם הפך המציאות וכבר העיר עליהם הרא"ם, ולזה כתבו המפרשים שאין מקדם מקדם העולם כי אם מקדם בית אל, כלומר שנסע מן המקום אשר קראו קדם לבית אל למזרח העולם. ובאור מקדם כמו בקדם רצה לומר מצד קדם של א"י ואחד משמושי המ"ם לשמש במקום בי"ת, והוא דוחק גדול, ונראה דלזה תרגם אונקלס מקדם בקדמיתא, ענין קדימה בזמן, להודיע כי לוט הקדים עצמו בבחירת מקום שבתו להתרחק מאברהם, ומצד המוסר הי' ראוי אליו להמתין ולהשאיר לאברהם הבחירה באיזה צד יבחר למקום שבתו:
אחרי הפרד לוט. כ"ז שהרשע עמו הי' הדבור פורש ממנו (רש"י), ולעיל שהי' לוט אצלו וכתיב (י"ב ז') וירא ה' אל אברם, באותה שעה כשר הי' (תוס' בחומשי אמסטרדם), ובזה נכון דלעיל (י"ב ד') כתיב וילך אתו לוט, וכאן (י"ג א') כתיב ולוט עמו, כי בעת רשעתו שהלוכו עם אברהם אינו רק כטפל לגבי עיקר לכן אמר עמו, אמנם בעת כשרותו יאמר אתו שיורה על ההשתוות. עמ"ש בחיי שרה ורגלי האנשים אשר אתו:
לך אתננה. לא הנחילה בפועל לאברהם רק לזרעו, וטעם לך ולזרעך, אתה תחזיק במתנה מעכשיו להנחילה לזרעך, כמ"ש רבותינו ירושה היא להם מאבותיהם (רמב"ן) וגם אברהם עצמו הי' בעיני התושבים נשיא אלהים ונשוא פנים (רע"ס).
למנות את עפר. לא נוכל לפרש למנות ענין מספר ומנין דהא מבואר במופת שיש מנין ומספר לעפר הארץ כמ"ש החכם ר"י קנדיא בס' האילים, אבל מלת למנות פי' ענין חשיבות (שאֶטצען) מן ואחריתו יהי' מנון (משלי כ"ח), וטעמו היש אפשרי להגביל חשיבות עפר הארץ, גם זרעך ימנה ככה יהי' חשיבות זרעך, כלומר כחשיבות עפר הארץ לתועלת העולם לענין חיים הגשמים ככה יהי' תועלת זרעך ליושבי תבל לענין חיים הרוחנים, שבאמציעותם יכירו וידעו כל יושבי תבל את האלהי' האמתי, דומה לזה אמרו במכדרשב"י (משפטים ק"ה) והי' זרעך כעפר הארץ מה ההוא עפר עלמא מתברך בגיני', ובמדר' (רבה) אמרו על ושמתי את זרעך כעפר הארץ מה עפר הארץ מסוף העולם ועד סופו כך בניך יהיו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו ומה עפר הארץ אינו מתברך אלא במים אף ישראל אינם מתברכים אלא בזכות התורה שנמשלה למים ומה עפר מבלה את כלי מתכות והוא קיים לעולם כך ישראל קימים לעולם, ומה עפר עשוי' דיש אף בניך עשוים דיש. (עמ"ש בבלק במי מנה עפר יעקב) ועמ"ש בבשלח (ט"ז ט"ו) מן הוא:
